החלטה בתיק בש"א, 1013/05

1.         הדיון בתיק זה פוצל, והוחלט להכריע תחילה בשאלת האחריות. פסק הדין בעניין האחריות ניתן ביום 8.10.03. ואולם, לא תמו תלאותיו של התובע עם ההכרעה בשאלת האחריות. פסק הדין האמור, דחה את הודעת צד ג' נגד ד"ר חזן, ואילו שמואל ארד היה במעמד נתבע פורמאלי, שלא חויב בדבר.

2.         מאז מתן פסק הדין בעניין האחריות, נקט בא כוח הנתבעות בכל שיטה אפשרית על מנת לעכב תחילת הדיון בשאלת הנזק. תחילה הוגשו ערעור ובר"ע לבית המשפט העליון ביום 17.11.03. פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 25.11.04. בית המשפט העליון קבע, כי בכל הקשור לארד ולחזן, בית משפט זה סיים את תפקידו. מאחר ולא נטען דבר מטעם הצדדים, בכל שלב שהוא, לגבי חלקו של ארד, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית משפט זה שלא לחייב את ארד באחריות כלשהי לנזקי התובע. יחד עם זאת, ביום 7.12.04 הגיש בא כוח הנתבעות בקשה להארכת מועד למשלוח הודעת צד ג' לשמואל ארד בטענה שיש לאפשר לו למצות את הזכות להיפרע מארד, וכן יעילות הדיון מחייבת שבית משפט הוא אשר יברר זאת. ביום 16.12.04, נדחתה הבקשה משלושה נימוקים: הבקשה הוגשה באיחור רב, דבר לא נטען בעניין חלקו של ארד בכתב ההגנה מטעם הנתבעות, וכן בגין כך שעניינו של ארד נידון והסתיים בפסק הדין בעניין האחריות.

3.         בא כוח התובע היה צפוי להגיש חוות דעת האמורות לתמוך בטענותיו של התובע לעניין הנזק. הוא הגיש בקשה לאפשר לו להגיש ארבע חוות דעת: של מרפאה בעיסוק, של מומחית בתחום אורטופדית כף היד, של מומחה פסיכיאטר ושל כלכלן.  חרף התנגדותו של בא כוח הנתבעות, אישר בית המשפט, לפנים משורת הדין בגין האיחור שחל בהגשת הבקשה, להגיש חוות הדעת האמורות.  

ביום 24.2.05, הגיש בא כוח הנתבעות כתב הגנה, אליו צירף חוו"ד מומחה אורטופד מטעמו. לכתב ההגנה הוא חזר וצירף הודעת צד ג' נגד שמואל ארד.

בא כוח התובע טען, שלאחר שהגיש חוות דעת מטעמו, הגיש בא כוח הנתבעות כתב הגנה מתוקן מבלי ליטול רשות מבית המשפט. כתב הגנה זה איננו מוגבל לנושאים המועלים בחוות הדעת של המומחים, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

4.         באשר לבקשה החדשה לצרף את ארד כצד ג', דין הבקשה להידחות. עניין זה נידון והוכרע עוד מלפני זמן ולא מצאתי כל נימוק מדוע יש להיעתר לה. עצם העובדה שיש זכות להגשת כתב הגנה, איננה פותחת מחדש את הדיון, כאילו פסק הדין שעניין האחריות לא ניתן כלל. הנתבעות מלכתחילה לא מצאו מקום לצרפו כצד ג' מטעמן, ורק כאשר הן חויבו באחריות לפצות את התובע על נזקיו בשיעור מסוים, הן מתעוררות ומבקשות לצרפו כצד ג'. אין מקום שבית המשפט יאפשר לנתבעות מקצה שיפורים או יתן להן יד לתקן את החלטותיהן המוטעות על חשבון התובע.

השאלה השניה המתעוררת בבקשה זו, היא האם יש לנתבעות זכות להגיש כתב הגנה מתוקן בעקבות הגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע. מאחר ובא כוח התובע הגיש חוות דעת רפואית, נוספת על זו אשר צירף לכתב תביעתו המקורי, יש לראות בכך תיקון לכתב התביעה, אף שהיה עליו להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ולצרף אליה את חוות הדעת החדשה (ראה, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג, עמ' 220).

משהוגש כתב תביעה מתוקן, קמה לנתבעות זכות להגיש כתב הגנה מתוקן. בא כוח הנתבעות נשען בטיעוניו על תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בתיקון כתבי טענות, אשר מורה כי:

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום."

השאלה היא, האם רשאי בא כוח הנתבעות להעלות בכתב הגנתו טענות חדשות החורגות מהנושאים הכלולים בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה החדש? באי כוח הצדדים חלוקים בשאלה זו. כתב ההגנה המתוקן כלל טענות הנוגעות לאחריות, בהן הכריע בית המשפט עוד בשלב הקודם:

- סעיפים 3-21 לכתב ההגנה המתוקן מועתקים מכתב ההגנה המתוקן המקורי, סעיפים 2-20, בהתאמה.

- סעיפים 23-38 לכתב ההגנה המתוקן מועתקים מכתב ההגנה המתוקן המקורי, סעיפים 22-37, בהתאמה.

- סעיף 52 לפיו החובה לפצות את הנתבע ככל שחלה הרי שהיא מוטלת על ארד.

לעומת זאת, סעיפים 1, 22, 39-51 עניינם הנזק הנטען, היקפו, חוות הדעת הרפואיות וכיוצ"ב, והם אינם מתייחסים לנושאים בהם הכריע בית המשפט.

5.         לדידי, אין נפקא מינא אם פועלת במקרה זה תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שניסה לטעון בא כוח הנתבעות, או תקנה 136 לאותן תקנות. ההלכה אותה הזכיר בא כוח הנתבעות לעניין זכותו הלא מוגבלת לפתוח את כל העניין מחדש, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל נ' סביון, פ"ד נא(2) 656, בעמ' 856 מול האותיות ו-ז, הנוגעת לפרשנות תקנה 94, אין בה כדי לסייע בידי בא כוח הנתבעות. בית המשפט פסק בשלב הדיון באחריות והכריע בסוגיה זו. הדבר תם ונשלם מבחינתו, ואין לפתוח את העניין מחדש, כאילו בית המשפט לא עשה דבר. תקנות סדר הדין באות לייעל את הדיון ולא לסרבלו, ואין חולק כי הדרך בה נקט בא כוח הנתבעות תביא דווקא לסרבול יתר ולמעשה לשיבוש עבודתו של בית המשפט, לא לדבר על עינוי הדין הנגרם לתובע במקרה זה. זהו עניין לא מידתי בעליל.

6.         לסיכום, הבקשה לצרף את ארד כצד ג' נדחית, ויש למחוק את כל הסעיפים שיש בהם חזרה על טענות הנוגעות לאחריות.

            לאור התוצאה, הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום י"ג ב אדר ב, תשס"ה (24 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.